היחידה להצלת יצירות אבודות / טל כהן בכור 

אמנות-יחסים מוגדרת לא על ידי הצבה של אובייקטים אמנותיים להסתכלות כי אם על ידי מערכות היחסים שהיא מחוללת והקשרים האנושיים שהיא קושרת. עיקרה היא ההשפעה הבין אישית המתקיימת בין האמן למשתתפים במהלך הפעולה שלו.

היצירות המוצגות נסמכות על פעולות שקיימו אמנים אשר מתייחסות לחומרי היומיום כאיכות. סלוני בתים בשכונה, ערב במתנ"ס, סף הרחוב, הפגנה – הם זירות ההתרחשות של אמנות זו, הם הסטודיואים בהם יצרו האמנים.

שפת האמנות החדשה הזו מבקשת להגדיר מחדש את המקום של דיאלוג, שיתוף וחיבור אנושי במהלך האמנותי. בשונה ממהלכים מסורתיים של אמנות חברתית, אמנות-יחסים מבקשת להשפיע על המרכז, להשפיע על הדרך שבה אמנות נוצרת ולקבוע את מקומה כעיקרי במארג החיים היומיומי.

הנוכחות – היא חומר היצירה המרכזי שאיתה עבדו האמניות והאמנים, והיא הערך המוביל בסוגה אמנותית זו, שהודפת את הרעיון של אמנות שצריכה רק להיראות – אלא גם להיחוות ברגע האמת של היצירה.

סלון החממה הוא אתר התצוגה של אמנות שכזו, והוא גם מוקד התרחשות של מהלכים אמנותיים משתפים, מפגישים ומשוחחים. בית ליוצרים ופעולות של אמנות-יחסים.